הפתרון הטוב ביותר לבני גיל הזהב

תשאלו את יורם:

האם דיור מוגן הוא תמיד הפתרון הטוב ביותר לבני גיל הזהב?

שאלה:
אנחנו בשנות השישים המאוחרות לחיינו בלא העשייה והחיות שלנו ושואלים האם דיור מוגן הוא תמיד הפתרון הטוב ביותר לבני גיל הזהב?

יורם:
רבים שואלים אותי את השאלה הזאת כשהם עדיין במלוא אונם, כשהם מתפקדים תפקוד מלא החיי היום-יום ובניהול ביתם. אנחנו חיים בעידן שבו תוחלת החיים נמצאת בעלייה מתמדת. בני אדם חיים יותר בזכות הרפואה התקדמת והעלייה ברמת החיים. ולא רק זאת – רבים יוצאים לגמלאות והם במצב גופני מעולה, צעירים ברוחם וצלולים בדעתם.

ואולם היזמים המודרניים בתחום הדיור המוגן ערים לשינויים הללו ברוח הזמן. בתי הדיור המוגן זינקו זינוק מטאורי והם נוצצים, חדשניים ומלאי חיים. מגוון האפשרויות רב וניתן לבחור בין דיור פשוט לדיור מפואר, אולם פאר אינו בהכרח לעשירים בלבד.

הדיור המוגן שפאלאס תל אביבי מציעה, הוא דרך חיים חדשה. להתחיל פרק חדש בסביבה של בני אותו הגיל .לקחת אחריות לכל מה שחמק מכם בקצב החיים המטורף – חברויות, פעילויות פנאי, חשיפה לתרבויות ואומנות עיסוק בענפי ספורט ותחביבים. למי שבאים אלי לייעוץ, אני מציעה לדמיין חופשה מתמדת אולי אצל שביל ישראל – חופש מטרדות היום יום חופש מחשבונות, תחזוקה תיקונים ושירותים רפואיים בקיצור לגור בבית בפרטיות מלאה אבל במעטפת שירותים של מלון דה לוקס.

יש רבים שסוברים שלא הגיעה השעה – כאמור הם עדיין מרגישים צעירים כוחם במותניהם אבל הצורך אינו פתאומי וגם השינוי הדרגתי.

השנים חולפות ובני הגיל השלישי מוצאים את עצמם יותר ויותר יושבים בבית מכמה סיבות:

1. במקרים רבים הנהיגה נעשית עליהם לטורח.

2. יציאות ממושכת הכרוכות בהליכה רבה מכבידות.

3. קצב החיים של הילדים (עבודה, חברים, ילדים ) אינו מותיר להם זמן פנוי להוריהם המבוגרים.

האפשרויות האחרות שעומדות בפני הם אינן רבות – חברים עברו מן העולם או עברו להתגורר בבתי דיור מוגן לעיתים הסביבה העירונית השתנתה.

בסופו של יום הם מוצאים עצמם יושבים בבית, מתבוננים בנוף, צופים בטלוויזיה מחכים לטלפון מן הילדים. תמונה עצובה, לא כן?

השנים חולפות הבדידות גוברת, המגבלות הפיסיות מתעצמות. לעיתים הילדים, אחוזי רגשות אשם, מציעים עזרה יום יומית של גורם זר . ולעיתים הם מציעים להורים לבוא להתגורר אצלם. בשני המקרים האינטימיות של כולם נפגמת והנטל הנפשי כבד מנשוא.

מניסיוני העשיר בהפעלת רשת מפוארת עם אלפי דיירים, מצאתי עוד מכנה משותף: בני גיל הזהב חפצים להישאר צעירים.

לכן יש רבים שאומרים לי “איננו רוצים לחיות בקהילה של זקנים”.

ואני משיבה להם שהמיתוס של דיור מוגן אפור וזקן עבר מזמן מן העולם.

דרושה רק מידה קטנה של פתיחות והעזה: כדאי להציץ, לבקר, לגלות ולהצטרף. ביקור אחד יפתח לכם פתח להזדמנות שכמותה לא הכרתם.

מה יש להפסיד? בואו ותראו!