איך ‘נלחמים’ בבדידות ?

אישה מחבקת את אימה

תופעת הבדידות בקרב קשישים היא תופעה שהופכת לחמורה יותר ויותר, בישראל ובעולם.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כשליש מבני 65 – 74 סובלים מבדידות. בקרב בני 75 ומעלה המצב אף חמור יותר, ובקרב אוכלוסיית הקשישים שאינם נשואים (רווקים, גרושים ואלמנים) – שם כבר מדובר על למעלה מ-50% שחווים תחושת בדידות.

על ההשלכות של תחושת בדידות בקרב בני הגיל השלישי כבר דובר רבות – דיכאון, עצב, חוסר תקווה ומוטיבציה, תחושת ייאוש, ויתור על תרופות, ויתור על פעילויות כושר והרגלי תזונה בריאים, עלייה ברמת החרדה, ואף השפעה על התפקוד הקוגניטיבי (כמו ירידה בזיכרון, יכולת קשב) והגברת הסיכון לפתח דמנציה, מחלות כרוניות ומוות בטרם עת.

ובישראל? אנו נמצאים במקום השני בעולם בכמות הקשישים הבודדים, והגישה לפתרון הבעיה עדיין אינה נראית באופק. לראייה, בספטמבר 2022 צוטטה ברשת ד”ר אירית לקסר, ראש האגף לגריאטריה במשרד הבריאות, כשאמרה שלדעתה “במשרד הבריאות לא נעשה מספיק למנוע בדידות ודיכאון בקרב הקשישים”.

התמונה ברורה – המצב לא טוב (בלשון המעטה), אך ישנה תקווה שמגיעה מדמותם של כאלו שאכפת להם מספיק כדי לנקוט בפעולות לצמצום תופעת הבדידות.

הכוח לשינוי נמצא בידיים שלנו

הכירו את מיכל חודרלנד (45), מנהלת התרבות והספורט של רשת ‘פאלאס’ – ארבעה בתי דיור מוגן שאותם מפעילה ‘קבוצת עזריאלי’. מעבר להגדרת התפקיד הרשמית שלה, מיכל רואה בעצמה אחראית להעצמת החוזקות של דיירי הבתים, לסיפוק הצרכים שלהם וליצירת משמעות עבורם.

איך את ‘נלחמת’ בתופעת הבדידות?

“קודם כל בשימוש בשפה עצמה – במקום ‘בודדים’ אני אומרת ‘שייכים’, כלומר אני בוחרת להתמקד בפתרון ובתוצאה הרצויה מאשר לשים משקל על הבעיה עצמה, מכאן זה מתחיל. שנית, אני מתמקדת ביצירת משמעות. הרי לדיירים בבתי  ‘פאלאס’ היו חיים מלאים במשמעות לפני שהגיעו אלינו. הם טיפחו קריירה, עסקים, משפחות, טיילו בעולם, למדו, הדריכו ועוד – ואני מכוונת למקום שבו הם יוכלו להשתמש במאגר הידע והניסיון שצברו עם השנים, ולייצר באמצעותו ערך לשאר הדיירים, וכמובן דרך כך – גם לעצמם”.

לכל אחד יש מה לתרום?

“אני משוכנעת שכן. כולם נוצצים וטובים, ולכל אחד יש משהו לתת, להוציא החוצה, לתרום – ולהיתרם. אני גם רואה את זה קורה לנגד עיניי, אני רואה איך רבים שמחים להתנדב! הנה לדוגמה, באחד מהבתים מתגוררת דיירת שהייתה בעברה מורה ליוגה, וכיום היא מדריכה ומלמדת את הדיירים במסגרת קבועה. זו דוגמה קלאסית למקרה בו מתאפשר לאדם לעסוק בתחום הידע שלו, ולהרגיש שהחיים ממשיכים בגיל מתקדם – וכך בדיוק מייצרים משמעות והעצמה”.

אילו עוד צעדים ננקטים כנגד תופעת הבדידות בבתי הדיור המוגן?

“הסתכלות מקצה לקצה. זה מתחיל כבר ביום הראשון עם חווית קליטה עוטפת ומחבקת. כל דייר מקבל ליווי אישי, סיור מקיף, היכרות עם חלק מהדיירים הקיימים, היכרות עם מנהלי המחלקות והמדריכים, אנו שואלים על החיים האישיים טרום ההגעה אלינו, באופן נעים ומכבד, ולומדים להכיר את האדם שמולנו – משם, הדרך למציאת פעילויות מתאימות, או לחיבור עם דיירים אחרים קלה מאוד” אמרה מיכל, והוסיפה “מעבר לזה, קיימת פתיחות רבה, אנו מעודדים תקשורת בריאה, ומדרבנים את הדיירים לשתף אותנו ברגשותיהם – הצוותים המקצועיים שלנו יודעים לסייע לכולם. על כל זה יש כמובן שלל פעילויות שמייצרות תעסוקה רבה: הרצאה שמתקיימת מדי יום – כל יום נושא אחר (בריאות, פוליטיקה, אמנות, משפטים, ועוד), טיולים, הצגות, מופעים, קפה ועוגה מדי יום, ולמעשה כל פעילות שמאפשרת מינגלינג היא מבורכת אצלנו. אנו דואגים גם לדיירים שלא יודעים עברית, ומנגישים עבורם את התכנים השונים באנגלית, כך שכולם שווים, ונהנים“.

איך מתמודדים עם דייר שמתעקש להיות בודד?

“אנו לא כופים השתתפות בשום צורה. אני מאמינה שדרך שיח מכבד ומכיל אפשר לזהות על מה יושבת ההתנגדות, ואם מישהו נעדר אפשר לברר למה, ממקום של דאגה ואכפתיות, מתוך רצון לעשות להם טוב. חשוב גם להבין שלא כל מי שיושב לבד הוא בהכרח בודד, יש כאלו שנמצאים רוב הזמן עם עצמם וטוב להם, הם לא סובלים מבדידות, ולהיפך – יש כאלו שנמצאים בפעילויות ובקרבת אנשים אך הם עדיין חווים בדידות – החוכמה היא לזהות את המקרים שמצריכים סיוע והתייחסות, ואלו המיומנויות שאנו מפתחים אצלנו. בנוסף, אנו מבינים למשל שיש קושי ראשוני בקליטה, עצם המעבר, עצם השינוי מייצר טראומה לפעמים. אנו מבינים זאת ויודעים לחבר את הדייר עם עובד/ת סוציאלי/ת, לצרף אותו לקבוצת שיח ותמיכה לדיירים חדשים סביב אותו נושא (לדוגמה כאלו שהתאלמנו) – כולם פועלים לטובת הדייר והקהילה”.

ולסיכום, מה תרצי להוסיף?

מיכל מצחקקת בנקודה זו ואומרת “אני אחראית שמחה, ואין עבודה טובה יותר מזו. אני בוחרת דברים שיעשו לדיירים הרגשה טובה, יגרמו להם לצחוק, יאפשרו להם להתבטא, לנוע ולזוז. זה כל מה שצריך!”.

בישראל פועלים 4 בתי דיור מוגן ‘פאלאס’ שאותם מפעילה קבוצת עזריאלי, כבר למעלה מ-5 שנים (פאלאס תל אביב, פאלאס רעננה, פאלאס מודיעין ופאלאס להבים). בימים אלה, הקבוצה מתכננת להקים 2 בתי דיור מוגן נוספים בראשון לציון ובירושלים.

רשת הדיור המוגן PALACE מקבוצת עזריאלי, מציעה לדייריה את הטוב שהתחום יכול להציע – בסטנדרט מגורים ורמת תחזוקה גבוהים, בשירותים הרבים שעומדים לטובת הדיירים וכוללים חיי תרבות מגוונים, שרותי בריאות ותזונה, בטחון, בידור, סדנאות, טיולים, שרותי הסעות, סיעוד, ייעוץ והשגחה רפואית.

לפרטים ותיאום ביקור חייגו 3666*  

הכתבות הבאות

דילוג לתוכן