חופש הגדול – בפאלאס להבים

“פאלאס להבים” – פתרון אידיאלי לגיל השלישי – חוגג בימים אלה שלוש שנים להווסדו, ומזמין את ציבור הגמלאים להצטרף לסיפור ההצלחה של מאות דיירים, באחד הישובים הכי יוקרתיים בישראל # לרגל גיליון הנושא של ברנז’ה, חזון והגשמה בנגב, כינסנו שלושה דיירים ותיקים בני המקום, שמודים בפה מלא כי המעבר לדיור המוגן “פאלאס להבים”, הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלו בחייהם # ואם לא די בזאת, לאחרונה נפתח “פאלאס מדיקל”, מרכזים רפואיים איכותיים ויוקרתיים ברמה של 5 כוכבים # מזל טוב, בריאות איתנה וחופשה נעימה עד מאה ועשרים

אור אליעז
צילום: איריס טוהר 

שפע של מחקרים בארץ ובעולם העוסקים בגיל השלישי ומציעים הצעות מעשיות לזקנה פעילה ומאושרת, כבר קבעו שעם הארכת חיי האדם ותוחלת החיים, הולך וגדל בהתמדה מספר הזקנים החיים בחברה. העלייה בתוחלת החיים היא אחת המהפכות הגדולות בחיי האדם, במהלכה מתהווה תקופת חיים חדשה שקודמת לתקופת הזקנה.

למען מטרות אלה, כלומר לאפשר לאדם להמשיך ולהתפתח, לממש את עצמו, להתחדש ולקיים חיים פעילים ומלאי משמעות, הוקם כפר הגמלאים “פאלאס להבים“. מאות דיירים שהגיעו מכל רחבי הארץ, ברובם אנשי חזון תושבי הנגב, שהחליטו לממש את חזונם ולהגשים חלום, איש איש וסיפורו, רקעו, מקצועו וחלומותיו.

שלוש שנים חלפו מאז שנפתח רשמית “פאלאס להבים”, במאי 2020, והוא הולך ומשתבח עם הזמן, הן מבחינת הדיירים, הן מבחינת העובדים והן מבחינת תכנית הפנאי המתנהלת בתוכו. הדיירים מתגוררים בבית פעיל, הם חברים בקהילה גדולה, מגובשת ותומכת, השומרת על שגרת חיים מיטיבה וברוכה.

שתי המנהלות, סלעית החרמוני-ברדה ואפרת גוטמן, שרוקמות את תוכניות הפנאי והספורט, מודעות היטב לממצאי המחקרים השונים, וברוח תובנות אלה הן מספקות לוח אירועים גדוש עניין, מותאם לזקנה מאושרת בסל אחד: התעמלות, שחייה, מוסיקה, אמנות, ריקודים, טיולי טבע, טיולי כושר, טיולים למיטיבי לכת ועוד. קצרה היריעה מלפרט את מגוון האירועים להם זוכים דיירי “פאלאס להבים” עד היום, שלוש שנים לפתיחתו.

אם לא די בזאת, שתי דיירות, פרופ’ ציפי רובין ושרה צוער, לקחו על עצמן להוציא לאור את עיתון הדיירים – פאלאסתון. כמו כן, חבורת הזמר בניצוחו של עידו מרקו, מתמידה בפעילותה ומקיימת חזרות אינטנסיביות לקראת הופעות מתוכננות בחגי ישראל ובמועדים חגיגיים.

ולא פחות חשוב, לאחרונה נפתחו המרכזים הסיעודיים של “פאלאס מדיקל להבים”, מרכזים ברמה של 5 כוכבים, צוות רפואי בניהולו של פרופ’ אדונסקי, מומחה בתחום הגריאטריה בכלל והשיקומית בפרט, צוות אחיות מנוסות וצוות רב מקצועי בתודעת שירות גבוהה וזמינות 24 שעות ביממה, צוות פרא-רפואי של אנשי מקצוע מומחים בתחומם, המסייעים להשגת תוצאות טיפול והחלמה מיטביות וכן צוות פיזיותרפיסטים המומחים בטיפול לאחר ניתוחים בכלל ובאורתופדיה בפרט.

יוסף מרצוק

פרופ’ יוסף מרצוק, בן 84, נולד בארגנטינה, נשוי לאיילה, שהיא מרצה לאינטלגנציה רגשית, מתגוררים בפאלאס להבים זה כשנתיים. לזוג 3 ילדים, 8 נכדים, ונין.

מהם הערכים שלאורם צמחת, ששימשו לך עוגן בדרך להגשמה עצמית?

“יהדות, תנ”ך, תלמוד, פסקי אבות, כל זאת במסגרת פנימייה שהיא מכון ללימודי יהדות, ובעיקר: לימודי הנדסה”.

מהו החזון המקצועי שלך?

“ראש  המחלקה להנדסה כימית וממייסדי המחלקה לביו רפואה וביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב”.

איזו דמות השפיעה במיוחד על הדרייב הפנימי שלך לגיבוש החזון ולהגשמתו?

“פרופ’ יושידה מיפן, ממנו שאבתי את הכלים האקדמאיים להשתתף בהקמת המחלקה להנדסה כימית וביוטכנולוגיה. פשוט הבאתי את החזון המקצועי, לימודי הדוקטורט, מיפן והגשמתי אותו כאן בבאר שבע בירת הנגב, הלכה למעשה”.

מה גרם לך למקם את הגשמת החזון דווקא כאן בבאר שבע בפרט ובנגב בכלל?

“בארגנטינה התחנכנו על ברכי הציונות. כבר החזקתי בתואר דוקטור בהנדסה כימית. יצרתי קשר עם פרופ’ חיים וישניאק, שקיבל אותי לאב”ג בשנת 1972. בסוף שנות ה-80 נבחרתי לראשות המחלקה להנדסה כימית ויזמתי תת-התמחות בהנדסה ביוכימית”.

עד כמה הדרך להגשמת החזון הייתה מורכבת או קשה?

“אינני אוהב מילים “מפוצצות” כמו הגשמת חזון. הנגב היה אמנם הגשמת הציונות לשמה, לחוזה המדינה הרצל ולראש הממשלה הראשון בן גוריון היה חזון. אני איש קטן (מצטנע) ועושה ככל יכולתי”.

מי עזר לך בדרך להגשמת החזון והאם לדעתך הגשמתו מחייבת עבודת צוות?

“כל האנשים בפקולטה להנדסה באב”ג. תמיד קיבלתי עזרה, בכל כך הרבה תחומים. בחו”ל כבר הייתי פרופסור, וכעבור 4 שנים, קיבלתי תואר גם באב”ג. כעבור 5 שנים פרופסור מן המניין. כשיצאתי לפנסיה, בשנת 2006, קיבלתי תואר פרופסור אמריטוס (עם הכרה בינלאומית) ומדריך תלמידי מחקר”.

התייחס לעניין שגיבוש חזון והליכה לכיוון הגשמתו מצריכה לא פעם להיות ה”רץ הבודד על המסלול”.

“אי אפשר לעשות דבר לבד, כל הכיף הוא לעבוד בשיתוף עם אחרים. בעיני הדבר הגדול הוא העבודה עם הסטודנטים, תלמידי מחקר המשמשים כדור הבא. יש לי תלמידים מארצות הברית, אוסטרליה וסין, שחזרו לארצותיהם להפיץ הבשורה, וכמובן מישראל”.

האם לדעתך החברה הישראלית פתוחה לשינויים וליוזמות?

“בוודאי, החברה פתוחה. החוויה שלי הינה שבהרבה מקומות, התמונה של מדינת ישראל ומעמדה כה מפוארים, כך שאני מרגיש שאפילו מגזימים במחמאות כלפינו. אני גאה מאוד במחקרינו, בייחוד בספרד ובדרום אמריקה, שם ישראל הינה דוגמה, מופת וסמל למעמד מחקרי אקדמאי רם ונישא. זה ממלא אותי בגאווה ובכבוד גדול עד כי לפעמים הרגשתי נבוך”.

מה היית מאחל לקהילת תושבי הנגב בהקשר של חזון והגשמה, במבט לעשור הקרוב?

“שכל התכניות לגבי האזור המדעי והטכנולוגי בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן גוריון יתממשו ויתנו את הפרי שאנחנו מקווים”.

איך החיים בפאלאס להבים?

“אני עושה כאן המון דברים, בעיקר עסוק בכתיבת הזיכרונות שלי. כמעט ואין בידי מחקרים במקצועות ההנדסה בתחום, עזבתי הכל בצד ואני בעיקר כותב”.

“אני משתתף בחוגים כתיבה יצירתית, ברידג’, התעמלות וריקודים לטיניים(!)”.

“התמזל מזלנו והבת מתגוררת בלהבים, והבן והבת הנוספים מתגוררים במיתר. הם באים לבקר אותנו המון, כך שהגשמת החזון בנגב הוא נחלתה של כלל המשפחה”.

יהודית מרום

בת 74, אלמנה, הגיעה לפאלאס מעומר לפני כשנתיים.

“בני ליאור מרום ז”ל, תושב מיתר, עבד בכי”ל ובגיל 52 נפטר בפתאומיות מדום לב, תוך כדי שהוא בנהיגה בדרכו לבקר אותי”, היא נזכרת בשברון לב. “לבית פאלאס להבים מגיע שאפו גדול על הסיוע וההכלה כאשר קרה לי האסון”.

כיום נותרה יהודית עם 2 בנות ו-7 נכדים.

“באתי מתחום החינוך המיוחד: מורה משלבת לילדים לקויי למידה, בשנתיים האחרונות עם המגזר הבדואי”.

למה דווקא בנגב?

“לא ניתנה לי הבחירה. הגעתי בשנת 1949 לבאר שבע, העיר בה נישאתי, גרנו בבאר שבע ובעומר”.

מהם הערכים שלאורם צמחת?

“קום והתהלך בארץ עם מקל ומפה אילמת. חינכתי את ילדיי לאהבת הארץ, כפי שחונכתי בעצמי”.

מי עזר לך בדרך להגשמת החזון והאם לדעתך הגשמתו מחייבת עבודת צוות?

“תנועת בני עקיבא הקנתה לי ערכים נכונים ואת הדרך הנכונה (עם זאת אינני אישה דתיה) לאהבת הזולת”.

“אני מתנדבת סביב השעון וכך מגשימה את חזוני בנגב, בבחינת מי שמתנדב נתרם יותר מאשר תורם”.

מה גרם לך למקם את הגשמת החזון דווקא כאן בבאר שבע בפרט ובנגב בכלל?

“כאן בפאלאס אני חברה במועצה לישראל יפה בבאר שבע. מתנדבת ב”רוח דרומית”, עמותה לחולי סרטן שמקבלים טיפולים אלטרנטיביים”.

“פתחנו כאן חנות יד שניה, וכל הכסף נתרם לעמותת עדן, הפועלת למען נערות בסיכון בקיבוצים כרמיה ודורות”.

“כמו כן, אני מלמדת טלאים לעבודת יד”.

מהו החזון המקצועי שלך?

“קידום איכות הסביבה בבתי הספר בעיר רהט. מחפשים את הדרך הנכונה להגיע להורי התלמידים, להשגת אחווה ושלום בתוך החברה הבדואית ועם החברה היהודית. התחלנו בפרויקט רק בשבועות האחרונים, והוא קורם עור וגידים”.

“החזון שלי הוא לקבל את האדם שמולך כפי שהוא. בנוסף, אני נמצאת בקשר עם עמותת נעמת ועמותת “מאם לאם”, שיצרנו ב”פאלאס” בצוותא עם העמותות. כך למשל סרגנו 40 בובות עבור ילדים ואימהות בישוב שגב שלום. בפסח הכנו 50 סלי מזון לנזקקים”.

“יצוין ויוגדש, הכל בשיתוף פעולה עם “פאלאס דיור מוגן להבים”.

איך החיים ב”פאלאס”?

“החיים ב”פאלאס להבים” מעולים, לא פחות! ישנם כל כך הרבה חוגי העשרה, אני למשל אוהבת מאוד את חוג הספורט המלווה במוסיקת רקע”.

מה היית מאחלת לקהילת תושבי הנגב בהקשר של חזון והגשמה, במבט לעשור הקרוב?

“מי שאין לו עבר, אין לו עתיד!”

“צורם לי מאוד מצב התשתיות בעיר העתיקה בבאר שבע: הזנחה משוועת כאילו הייתה עיר רפאים. הבתים הישנים חייבים להישמר בעיר, אבל אני כבר לא שם כדי לעזור ולקדם את הפרויקט. זהו החזון העיקרי שלי, שכנראה כבר לא אגשים בעצמי”.

אריאלה ענבר

בת 78, אלמנה. הגיעה לפאלאס להבים לפני כשנה וחצי, לאחר שבן זוגה איציק ז”ל נפטר. יש לה 3 ילדים, 2 בנים ובת, ו-3 נכדות.

לאורך השנים עבדה בהוראה, ומאוחר יותר הקימה בצוותא עם איציק ענבר ז”ל את העסק המשפחתי, חברה לתשתיות “טלרן” (העוסקת בהכשרת קרקע, כבישים, גינות, ביצוע מכרזים לבנייה ועוד).

מהם הערכים שלאורם צמחת?

“ערכים טובים (מחייכת): יושר, אמון ועוד ועוד תכונות אמפטיות ששאבתי מהחינוך בבית הוריי. חונכתי על בניית חברה טובה יותר, מתן אמון באנשים באשר הם אנשים”.

איזו דמות השפיעה במיוחד על הדרייב הפנימי שלך לגיבוש החזון ולהגשמתו?

“למדתי בפנימייה במדרשת שדה בוקר, הייתי תלמידת המחזור הראשון שלה, אני זוכרת שדוד בן גוריון ז”ל היה מגיע לבקר בכל יום שישי והתרגשנו מאוד. למדתי הוראה במשך שנתיים, ואחר כך התחתנתי”.

עד כמה הדרך להגשמת החזון הייתה מורכבת או קשה?

“הדרך להגשמה הייתה קשה, והכל היה מנותב לקראת…יש משימה אזי הולכים ומגשימים אותה! כך היה כששימשתי כמורה וכך היה כאשר הקמנו את החברה המשגשגת, שדרך אגב שלושת ילדיי מצעידים אותה קדימה בגאון עד היום ועושים חיל במלאכתם”.

מה היית מאחל לקהילת תושבי הנגב בהקשר של חזון והגשמה, במבט לעשור הקרוב?

“לתושבי באר שבע בפרט ואנשי הנגב בכלל, אני מאחלת שימשיכו להתפתח כמו עכשיו. נראה לי שיש להם ראש עיר מצוין, רוביק דנילוביץ’, והכיוונים בהם הוא הולך הינם טובים”.

איך החיים ב”פאלאס”?

“החיים טובים. מלא פעילויות. אני משתתפת בהרבה חוגים: ספורט למיניהם, יוגה, פילאטיס, בניית עצם, זיכרון, עבודת יד כגון חריזת חרוזים, אמנות שימושית, רוקדת ריקודי עם וזמרת במקהלה של הבית”.

הנה כי כן, הפעילות הענפה ב”פאלאס להבים” היא פועל יוצא של עבודת צוות מרשימה שבראשה עומד המנכ”ל טל עמית, שמכהן בתפקידו כבר כשנה לפני הקמת הכפר והוא בעצם שהקים ודחף אותו הלכה למעשה. וכך הוא התבטא בתחילת דרכו: “במפגשיי עם הדיירים, הבנתי שהקהילה שאנו עומדים להקים, תהיה שונה ממה שמקובל בכפרי גמלאים אחרים במקומות שונים בארץ, כי הדיירים בלהבים צנועים יותר ורגילים לחיים באווירה קהילתית. אני מעודד את הקהילתיות באמצעות פעילות מאסיבית בחוגים מגוונים, בהקמת ועדות שתורמות להתנהלות תקינה של הבית, וכמובן – באמצעות הטיולים והסיורים המגבשים את הקהילה”.

“אני חש במימון חזוננו: הקמנו בכפר הגמלאים “פאלאס להבים” קהילה מאושרת, מאוחדת, תומכת ומחזקת, קהילה חמה ותוססת, הדוגלת בהדדיות, דרך ארץ והרבה כבוד לשאיפות הייחודיות של כל דייר ודיירת”.